Daf 79b
מַתְנִי' דַּם תְּמִימִים בְּדַם בַּעֲלֵי מוּמִין יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה כּוֹס בְּכוֹסוֹת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם קָרַב כּוֹס אֶחָד יִקְרְבוּ כָּל הַכּוֹסוֹת וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֲפִילּוּ קָרְבוּ כּוּלָּן חוּץ מֵאֶחָד מֵהֶן יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה
Rachi (non traduit)
נתערב. כוס של דם בעלי מומין בכוסות של כשרין ואינו ניכר:
מתני' דם תמימים בדם בעלי מומין. מילתא דשכיחא היא וישפוך לאמה גזירה שמא ירבה עליו ויכשירוהו:
הַנִּיתָּנִין לְמַטָּה שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּנִּיתָּנִין לְמַעְלָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר יִתֵּן לְמַעְלָה וְרוֹאֶה אֲנִי אֶת הַתַּחְתּוֹנִים מִלְּמַעְלָן כְּאִילּוּ הֵם מַיִם וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן לְמַטָּה וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה וְאִם לֹא נִמְלַךְ וְנָתַן כָּשֵׁר
Rachi (non traduit)
ואם לא נמלך ונתן כשר. העליון דהא ניתן ממנו למעלה:
ישפך לאמה. דלית להו רואין ואין משנין בתחתונים בשביל להכשיר העליונים:
יתן למעלה. תחילה ואח''כ למטה ונתינת מטה תעלה לו לשפיכת שירים של חטאת ולהתחיל מתנות עולה:
התחתונים למעלה. רואה אני אותן כאילו הן מים ומפני שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כדאמר בפרק כל התדיר (לקמן זבחים דף פט.) שיהו כל החטאות קודמות לעולות:
רבי אליעזר אומר יתן למעלה. מתנות חטאת ואף על פי שהתחתונים מעורבין בו הואיל ואינו מתכוין:
דמים הניתנין למטה. מן החוט שנתערבו בדם חטאת שניתן למעלה:
אֶלָּא לְרַב זְבִיד לִיעָרְבִינְהוּ וְלִיתְנִינְהוּ קַשְׁיָא
Rachi (non traduit)
אלא לרב זביד ליערבינהו וליתנינהו. נתערב בדם הפסולים או בדם התמצית ישפך לאמה קשיא:
בִּשְׁלָמָא לְרַב פָּפָּא הַיְינוּ דְּקָתָנֵי נִתְעָרֵב בְּדַם הַפְּסוּלִין יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה (אוֹ) בְּדַם הַתַּמְצִית יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה
Rachi (non traduit)
בשלמא לרב פפא. דאמר לא פליג רבי אליעזר ברישא משום הכי לא עריב ותני להו ישפך דבסיפא פליגי ורישא דברי הכל:
וְהָכָא בְּדַם הַתַּמְצִית מָצוּי לִרְבּוֹת עַל דַּם הַנֶּפֶשׁ קָא מִיפַּלְגִי מָר סָבַר שְׁכִיחַ וּמָר סָבַר לָא שְׁכִיחַ
רַב פָּפָּא אָמַר דְּכוּלֵּי עָלְמָא גּוֹזְרִין
Rachi (non traduit)
דכ''ע גוזרין. דלא חשו להפסד קדשים ובנתערב בדם הפסולין דמילתא דשכיחא הוא לא פליג רבי אליעזר אלא בנתערב דם התמצית לחוד פליג ומשום דקא סבר דם התמצית של בהמה אינו מצוי להיות רבה על דם הנפש הילכך אמאי נגזור הוה ליה כנתערב בדם חולין דלא גזרינן ביה מידי משום דלא שכיח ות''ק סבר פעמים שהוא רבה על דם הנפש הילכך גזרינן ביה היכא דלא רבה אטו היכא דרבה ומיהו אם לא נמלך ונתן כשר דגזירה בעלמא הוא:
ה''ג רב פפא אמר דכ''ע גוזרין והכא בדם התמצית מצוי כו':
Tossefoth (non traduit)
רב פפא אמר דכולי עלמא גוזרין. כן כתוב בספרים ור''ת מצא בספר ישן דכולי עלמא אין גוזרין ומפרש אין גוזרין דילמא אתי למיזרקיה בעיניה דבהא לא אתי למיטעי והא דאסרינן בפסולין גזרינן מיעוט אטו רוב ומודה בהא ר''א משום דשכיחי ופי' זה משונה וסוגיא זו משונה וגירסת הספרים עיקר:
אָמַר רַב זְבִיד בְּגוֹזְרִין גְּזֵירָה בַּמִּקְדָּשׁ קָא מִיפַּלְגִי דְּמָר סָבַר גּוֹזְרִין וּמָר סָבַר (לָא) [אֵין] גּוֹזְרִין
Rachi (non traduit)
ת''ק סבר גוזרין. הילכך נתערב דם כשר בדם פסול או בדם התמצית ואף על פי שאין בפסול ולא בתמצית כדי לבטל את הכשר ישפך לאמה גזירה דילמא אתי לאכשורי נמי היכא דיש בדם הפסול או בדם התמצית כדי לבטל את הכשר והאי דלא גזרינן הכא בנתערב בדם הבהמה או בדם החיה משום דחולין בעזרה לא שכיחי אבל פסולין שכיחי וכן תמצית שכיח דרבה על הנפש ורבי אליעזר סבר אין גוזרין חשו חכמים שלא להפסיד קדשים מחמת גזירה הילכך עד שיהא מן הפסול כדי שאילו היו מים לא היה ניכר דם הכשר בו מכשרינן ליה לזריקה:
בגוזרין גזירה במקדש פליגי. אם עושין סייג בקדשים להרחיק מן העבירה ולא חיישינן להפסד קדשים שלא יפסיד את אלו בשביל סייג דאחרים קמיפלגי:
Tossefoth (non traduit)
הכי גרסינן דמר סבר גוזרין. אם נפרש דגזרינן היכא דאין בדם הפסולין כדי לבטל הכשר אטו היכא דיש בו כדי לבטל קשה דאם כן ניפלוג רבי יהודה בהא דאמר אין דם מבטל דם וכי האי גוונא פריך לקמן (זבחים דף פא:) גבי הניתנין בפנים שנתערבו בניתנין בחוץ וניפלוג נמי רבי אליעזר בהא אלא הכא גזרינן דילמא אתי לאכשורי דם הפסולין לזריקה בעינייהו וכן דם התמצית והך גזירה שייכא אפילו לרבי יהודה וכן פירש בקונטרס לעיל על משנה זו והא דלא גזרינן בדם הבהמה ובדם החיה משום דבההוא לא אתי למיטעי לאכשורי בעיניה ומיהו לרב פפא דאמר בדם התמצית מצוי לרבות על דם הנפש קמיפלגי אי אפשר לומר כן דעל כרחין גזר היכא דלא רבה אטו היכא דרבה והך גזירה ודאי לא שייכא לר' יהודה משום דמינו הוא:
נִתְעָרֵב בְּדַם הַפְּסוּלִין יִשָּׁפֵךְ לָאַמָּה בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי
Tossefoth (non traduit)
במאי קמיפלגי אמר רב זביד בגוזרין גזירה במקדש קמיפלגי. ואם תאמר מאי קשיא ליה במאי קמיפלגי לימא דפליגי ברואה אני דר' אליעזר מכשיר לזרוק משום דאמרינן רואה אני דם הפסולים ודם התמצית כאילו הם מים ורבנן אסרי דלית להו רואה אני ואסור לזרוק דם פסולין למזבח וכי האי גוונא פליגי בסיפא גבי ניתנין למעלה שנתערבו בניתנין למטה והיינו טעמא נמי דמתן אחת במתן ארבע ויש לומר דלא משמע ליה דפליגי בהא מדלא פירש רבי אליעזר דמכשר משום דרואה אני כדמפרש בסיפא אלא ודאי הני רבנן דהכא אית להו רואה אני וטעמייהו משום גוזרין תדע מדאיצטריך למיתני הך בבא כלל וההיא דדם בעלי מומין דהשתא בניתנין למעלה ולמטה ששניהם כשירים לא אמרינן רואה אני בדם פסולין מיבעיא ואי משום רבי אליעזר דאפילו בדם פסול אית ליה רואה אני הוה ליה לרבי אליעזר לפרושי בהדיא ועוד נראה כמו שפירש לעיל (זבחים דף עז:
ד''ה בדם) גבי בדם הבהמה או בדם חיה דבחולין ובפסולין ובתמצית מודו כולי עלמא דשרי לשם מים ולא אסרי אלא במידי דהקרבה כגון ניתנין למעלה בניתנין למטה ומתן אחת במתן ארבע דכיון דשניהם דמים כשירין אין לנו להתיר לשנות בדם כשר לזורקו על המזבח אפילו לשם מים כדי להכשיר את העליונים אבל בחולין ופסולין לא חייש אי שרי לזורקן לשם מים עם הכשר כיון דיש בילה אם כן על כרחין טעמייהו משום גוזרין אבל בחולין ובדם חיה דלא שכיחי בעזרה לא גזרי:
אָמַר רַב פָּפָּא שָׁאנֵי רוֹק דְּקָרִיר
Rachi (non traduit)
שאני רוק דקריר. טרישטריט''ש בלע''ז נכנס בפשתן בחזקה וקשה לצאת אבל מי הרגלים לא בליעי בחרס כולי האי:
וּרְמִינְהוּ פִּשְׁתָּן שֶׁטְּווֹאַתּוּ נִדָּה מְסִיטוֹ טָהוֹר וְאִם הָיָה לַח מְסִיטוֹ טָמֵא מִשּׁוּם מַשְׁקֵה פִּיהָ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הָרוֹטְבוֹ בְּמַיִם טָמֵא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה פִּיהָ וַאֲפִילּוּ טוּבָא
Rachi (non traduit)
ואם היה לח (היה) מסיטו טמא. שהרוק הלח מטמא במשא:
ורמינהו פשתן שטוואתו נדה מסיטו טהור. שהרי יבש הרוק ומשיבש אינו מטמא כדאמר במסכת נדה מוכי ירוק כעין רקיקה:
ה''ג ר' יהודה אומר אף הרוטבו במים טמא משום משקה פיה. בתוספתא דמסכת טהרות אף המלחלחו במים לאחר שיבש חזר הרוק להיות לח מחמת המים וטמא משום משקה פיה:
ואפי' טובא. אפי' כבסו פעמים הרבה קאמר טמא:
Tossefoth (non traduit)
אף הרוטבו במים טמא. פירוש מלחלחו במים וא''ת כי לא רוטבו נמי הא תנן בפרק דם נדה (נדה דף נד:) ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהיו מטמאין לחים ומטמאין יבשים ועוד מאי טעמייהו דרבנן וי''ל האי דקתני התם וכמה שרייתו בפושרין מעת לעת והכא בדלא הדר מעת לעת הילכך יבש טהור ומיהו נראה דרבי יהודה לאו איבש דרבנן קאי אלא אלח ולאשמועינן דאינו יוצא מטומאה ע''י שרייה אפי' במים טובא וכן משמע בתוספתא דקאמרי רבנן אף זה משנתנו לתוך מים ורבו עליו טהור:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁנָּתַן לְתוֹכוֹ מַיִם אֲבָל לֹא נָתַן לְתוֹכוֹ מַיִם אֲפִילּוּ עֲשִׂירִי טָמֵא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר שְׁלִישִׁי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לְתוֹכוֹ מַיִם טָהוֹר מַאן דְּשָׁמְעַתְּ לֵיהּ דְּאָמַר מִין בְּמִינוֹ לֹא בָּטֵיל רַבִּי יְהוּדָה
Rachi (non traduit)
ופרכינן מאן שמעת ליה דאמר מין במינו לא בטל רבי יהודה. ושמע מינה מאן ת''ק דרבי אליעזר בן יעקב ר' יהודה היא וקאמר דמשקין הנבלעין בחרס בתלתא זימני פלטי:
אבל לא נתן לתוכו מים. אלא מי רגלים של אדם טהור להוציא את של זב הנבלעים בו טמא דמין במינו לא בטל:
Tossefoth (non traduit)
רבי אליעזר בן יעקב אומר כו'. מכאן ראייה לר''ת דמין במינו בטיל דקיי''ל משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי:
תָּנוּ רַבָּנַן חַרְסָן שֶׁל זָב וְזָבָה פַּעַם רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי טָמֵא שְׁלִישִׁי טָהוֹר
Rachi (non traduit)
ג' טהור. משנתן לתוכו מים שלשה פעמים טהור שפלטו מי הרגלים הנבלעין בו:
פעם ראשון ושני. כבסו ב' פעמים טמא שעדיין לא פלטו ממי רגלים שבו והן אחד ממעייני הזב:
חרסן של זב וזבה. עביט של מי רגלים ונשבר וחרסיו בלעו ממי רגלים הזבים והן מטמאין במשא שאע''פ שנבלעו טמאים כדתנן במסכת כלים (פ''ט מ''ה) ומייתי לה בגמרא דנדה חרסן שבלעו משקין טמאין ונפלו לאויר תנור התנור טמא שסוף משקה לצאת בהיסק התנור:
Tossefoth (non traduit)
טהור. מכאן מייתי רבינו תם ראיה בפרק שני דמס' ע''ז (דף לג:) גבי כסי פעם ראשון ושני אסור שלישי מותר דמיירי בהדחה לאחר ששתה בו העובד כוכבים דומיא דהך דהכא ולא כמו שפירש רש''י דמיירי בשתה בו העובד כוכבים מתחלתו פעם ראשון ושני קודם ששתה בו ישראל כלל ודוקא כלי חרס הוא דבעי הדחה שלשה פעמים אבל כוסות של עץ או של כסף אפילו בחד זימנא סגי:
Our Rabbis taught: As to the shard of a Zab and a Zabah, the first and second time it is unclean, the third time it is clean. When is that? if one poured water into it; but if one did not pour water into it, it is unclean even the tenth time. R. Eliezer b. Jacob said: At the third time it is clean even if one did not pour water into it. (1) Now, whom do you know to maintain that one kind is not nullified by its own kind? R. Judah. (2) But the following contradicts it: If flax was spun by a niddah, (3) he who moves it is clean; but if it is damp, he who moves it is unclean, on account of the fluid of her mouth. (4) R. Judah said: One also who moistens it in water is unclean, on account of the fluid of her mouth, (5) even [if he washes it] many times! (6) — Said R. Papa: Saliva is different, because it is incrusted. (7) IF IT WAS MIXED WITH THE BLOOD OF UNFIT [ANIMALS], IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT [etc.] Wherein do they differ? — Said R. Zebid: They differ as to whether a preventive measure is enacted in the Temple: one master holds that we enact a preventive measure, while the other master holds that we do not enact a preventive measure. (8) R. Papa said: All agree that we do enact a preventive measure, but here they disagree as to whether it is usual for the draining blood to exceed the life blood: one master holds that it is common, while the other master holds that it is not common. (9) As for R. Papa, it is well: for that reason he teaches, IF IT WAS MIXED WITH THE BLOOD OF UNFIT [ANIMALS]. IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT; WITH THE DRAINING BLOOD, IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT. (10) But according to R. Zebid, let him [the Tanna] combine them and teach them together? (11) — That indeed is a difficulty. MISHNAH. [IF] BLOOD OF WHOLE [UNBLEMISHED] ANIMALS [WAS MIXED] WITH BLOOD OF BLEMISHED ANIMALS, IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT. [IF] A GOBLET [WAS MIXED UP] WITH OTHER GOBLETS, (12) R. ELIEZER SAID: IF HE [THE PRIEST] OFFERED [SPRINKLED] ONE GOBLET, ALL THE GOBLETS ARE OFFERED; (13) BUT THE SAGES MAINTAIN: EVEN IF THEY OFFERED ALL OF THEM SAVE ONE, IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT. IF [BLOOD] THAT IS SPRINKLED BELOW WAS MIXED WITH BLOOD THAT IS SPRINKLED ABOVE, R. ELIEZER SAID: HE MUST SPRINKLE [IT] ABOVE, AND I REGARD THE LOWER [BLOOD] ABOVE (14) AS THOUGH IT WERE WATER, AND THEN HE SPRINKLES AGAIN BELOW. BUT THE SAGES MAINTAIN: IT MUST BE POURED OUT INTO THE DUCT. (15) YET IF [THE PRIEST] DID NOT ASK BUT SPRINKLED [IT]. IT IS FIT.

(1). The reference is to an earthen bed-chamber used by a Zab or Zabah, which was broken. The shard thereof, having absorbed their urine, contaminates through carriage, i.e., it defiles anyone who carries it even without actually touching it. Now, if one washed it (the pot) once or twice, it still remains unclean, because that does not suffice to expel the urine; but when one washes it a third time, the urine is held to have been washed out, and so it is clean. That however is only when the pot was washed by pouring water into it each time; if, however, not water but the urine of a clean person (which is ritually clean) was poured into it, this does not render it clean, because they are both of the same kind, viz., urine, and one kind cannot nullify the same kind. R. Eliezer b. Jacob holds that it does nullify, and therefore if it was washed three times, even by pouring the urine of a clean person into it, it is clean.
(2). Hence he must be the author of the first ruling in opposition to R. Eliezer b. Jacob.
(3). V. Glos.
(4). When flax is spun it is moistened with the moisture or saliva of one's mouth. Now, the saliva of a niddah defiles any person who moves it, e.g., when it is on an article, even if he does not touch it; but only as long as it is moist. This explains the passage.
(5). As this re-moistens the saliva.
(6). For the water does not wash it out. This contradicts his statement supra that three washings suffice.
(7). It becomes hardened in the flax and is difficult to remove.
(8). The first Tanna holds that a preventive measure is enacted in the loss of sacred flesh. Therefore, when the blood of a fit sacrifice is mixed with that of an unfit sacrifice or with the draining blood, although the latter may be insufficient to nullify the former, it must be poured out (and hence the sacrifice to which it belonged is declared unfit), as a preventive measure, lest one declare it fit even where the latter is sufficient to nullify the former. (Nevertheless, a preventive measure is not enacted where it is mixed with the blood of an animal or beast that is hullin, because hullin in the Temple court is rare.) R. Eliezer holds that we do not enact a preventive measure, for such would cause the unnecessary loss of sacred flesh. Therefore the mixture is fit for sprinkling unless the unfit blood is so much that if it were water, the fit blood would lose its appearance of blood.
(9). When it is mixed with the blood of an unfit animal (which may happen quite frequently), all, even R. Eliezer, agree that we enact a preventive measure, and the rule of the first part of the Mishnah applies. They disagree only where it is mixed with the draining blood: here R. Eliezer holds that a preventive measure is not enacted, since it is rare for the draining blood to exceed the life blood.
(10). These are taught as separate clauses because R. Eliezer agrees with one and disagrees with the other.
(11). As one clause: if it was mixed up with the blood of unfit animals or with the draining blood, it must, etc. Only one clause is necessary, since R. Eliezer disagrees with both.
(12). The former containing blood of blemished animals, the latter blood of whole animals.
(13). We assume that the first offered was that of the blemished animal, so that the rest are fit.
(14). I.e., the blood which should be sprinkled below but was sprinkled above.
(15). They reject the view that we can regard the lower blood as water, and hold that you cannot deviate in the rites of same (by sprinkling it above) in order to sprinkle the upper blood.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source